חוצפנים

שטחי החוץ משתרבבים בשטחי הפנים. זאת אינה בגדר בשורה כי אם עובדה.
לכל בית יש מרפסת (כמעט) ולכן לכל בית חוץ ופנים שבין אם מעוניינים ובין אם לאוו, מנהלים ביניהם דיאלוג או לכל הפחות סוג של קשר.
השנים האחרונות העניקו נקודת מבט בעלת מסר עמוק יותר.
מסר אשר תופס החוץ כעוד חלל בבית (ולא כתוספת בגדר nice to have), העומד בפני עצמו ובה בעת, מתייחס לחללי הפנים.
ההתייחסות אינה בהכרח התייחסות של מראה מתמשך היוצא מהפנים החוצה.
היא קודם כל התייחסות לעובדה כי קיימים שני חללים ובשלב הבא יחשוב האדריכל איזה קשר הוא מעוניין לנהל בין שניהם.

העובדה שרוב האדריכלים שמציבים את הסוגיה לדיון, בוחרים לייצר חללים המתמזגים זה בזה, נעוצה, לטעמי, בהתפתחות התפיסות האדריכליות.
התכנון האדריכלי התבסס בעבר על חללים תחומים, כך נוכל לראות את הדירות שנבנו כאן בשנות ה- 50,60 וה- 70 כשהפונקציות השונות בחלל הופרדו זו מזו באמצעות חדרים.
המטבח תוכנן כחדר עם דלת, כך גם הסלון והמרפסת.
בהמשך הוסרו אט, אט מחיצות הבלוקים, אותן החליפו מחיצות שנוצרו מעצם הצבת פרטי הריהוט בחלל, באמצעות:
פסי ניתוק, תאורה, מחיצות פיזיות המאפשרות להבחין במתרחש בצד השני, דוגמת קירות משרביה או סבכות מעוצבות עשויות פליז וברזל ועוד.
המגמה הנפתחת עדיין מתהווה. היא מתרחשת ממש עכשיו וצפויה להמשיך ולהתפתח.

הפתיחות הזאת כלפי חוץ, מובילה לבחירה של ריצוף אחיד לחללי החוץ והפנים.
ויתרה מכך, אלמנטים בנויים המגדירים קיר מסוים, פורצים החוצה ומגדירים קיר חיצוני הנראה המשך מדויק של הקיר הפנימי.
נראה אותו הדבר, אך בעוד בפנים הבית הדיאלוג שנוצר הוא בין הקיר לחלל המגורים, בחוץ מתקיים דיאלוג בין הקיר שבחוץ לבוסתן העצים סביבו.
על שני הדיאלוגים הללו, מתנהל דיאלוג שלישי, ער לא פחות, בין הקיר שבחוץ לזה שבפנים, שני חלקי הקיר מנהלים דיאלוג פרטי, השומר על מתח אסתטי מסקרן. העיסוק הזה בין פנים לחוץ מאפיין כמעט כל עבודת תכנון אדריכלי ובכוחו להגדיר את רמת המתח האדריכלי, רמת הסקרנות והעומק שיאפיינו את הפרויקט.